הפרכה של תורת האינטראקציה עם העולם

השערת האינטראקציה ביחסי חוץ היא השערה ראשונית לתנועה ראשונית של ממשלה או אומה. המשמעות היא שבאיראן, למשל, התרחשה מהפכה אסלאמית, והעולם לא מכיר בה. לכן, באמצעות שליחת קבוצות רצון טוב, הוא מנסה לשקם את יחסי החוץ ולהחזירם למצבם הקודם. וזהו מינוח מכבד: דיפלומטיה מתחננת. תיאוריה זו נדחית משתי סיבות: האחת היא שמדובר ברעיון ריאקציוני. זה אומר שהוא מנסה לשקם את הקשר כמו קודם! לבנות מחדש וזה אומר לחזור למשטר הקודם. ומה שנקרא הפופולרי: ליפול לאכול חרא ולעשות טעויות! הסיבה השנייה היא כי: לא ניתן לשחזר את רמת היחסים הקודמת אלא אם כן: הכל חוזר למקומו! זה אומר שהמלך יחזור לחיים! יש לשחרר את שריף אמאמי, אמוזגר והוידה מהוצאה להורג. הוא ויתר על המהפכה. ותיאר זאת כטעות היסטורית. וכדי לפצות על הפסדי המהפכה, הוא שילם עלויות כפולות: למשל, הוא החזיר את קן הריגול לאמריקה, פתח עבורו את צינורות הנפט. בשלום ובברכה, הוא החזיר 15,000 יועצים צבאיים: ונתן להם בנות תיכון, כדי שהדור החדש של אמריקאים באיראן יוכל להמשיך להשריץ. והרבה דברים אחרים. שהוא הפשוט ביותר (שגיאתי באיות המכתב). למשל, נביא האיסלאם שלח מכתב לבית המשפט של רומא, איראן וחבש. כשהמכתב נקרע על ידי קיכוסרו, מערכת היחסים נעשתה מתוחה. והנביא לקיים אינטראקציה עם העולם! הוא צריך להתנצל. ולהביע חרטה על הרגשת החובה. למעשה, ניתן לומר: התיאוריה הזו היא המצאה של מלכותיים, לבודד את הרפובליקה האסלאמית ולהחזיר את המלוכה הקאג'רית או הפחלווית. פהלווי קשור יותר לניאו-קולוניאליזם, כלומר לאמריקה, אבל קג'אר מיושר עם המדיניות הקולוניאלית הישנה, ​​כלומר בריטניה. לכן, המלוכנים מוכנים יותר לראות את אמריקה חוזרת. ולהשתלט על ניהול המדינה. לכן הם מדגישים את הניהול החלש וחוסר היעילות של הממשלה. אבל קאג'אר (מריאם אזדנלו קג'אר) מדגישה יותר את חזרתה של אירופה, במיוחד אנגליה או צרפת. לכן מסעוד רג'אווי ובני סאדר, שגם הם נמלטים, מחפשים מקלט בצרפת. והאוריינטציה של ה-BBC היא בעיקר עם הצבועים. הם מאמינים שמשטר פהלווי היה רע מלכתחילה ואסור להיווצר. כי זה גרם להרס של קג'אר. לכן, המאבק שלהם נגד הפהלוויס אינו למען הרפובליקה האסלאמית, אלא למען הרפובליקה הקג'רית. וההבדל בין שתי הקבוצות הללו מבוסס על מקורן. לכן, ניתן לראות שהצבועים מעולם לא הורידו את כיסוי הראש בסוגיית שער מחסה. מצד שני, דיפלומטיה של קבצנות, או אינטראקציה, שיש לה היבט פסיבי, גורמת לדרישות כלכליות לשתוק. למשל, 800 מיליארד דולר של כסף עבור 50 שנות נפט לסין לא צריך להזכיר בכלל! כדי שסין לא תצביע נגד איראן במועצת הביטחון: או רוסיה! הודו ואפילו פקיסטן ועיראק! אפילו החרם על אמריקה מוכר, והכניעה מיושמת, התוצאה היא העוני של העם האיראני, אינפלציה ואבטלה. בעוד שהתיאוריה החדשה צריכה להיות התיאוריה האימפריאלית, יש להגדיר יחסים על סמך התיאוריה המהפכנית. לכן, כמו: האימאם חומייני צריך לומר: אנחנו רוצים יחסים עם אמריקה, מה לעשות! האימאם חומייני, המבוסס על תיאוריית האימפריה והכוח של איראן, אמר: אמריקה לא יכולה לעשות שום דבר רע! אבל אינטראקציוניסטים (הן מלוכני קהר והן פהלווי) בתואנה של הבנת שפת העולם! הם תמיד אמרו: אמריקה הולכת לתקוף. והוא יכול לטעות. לכן, הם מעולם לא הלכו אחרי הדרישות, הרכוש החסום והגנוב של האיראנים. על פני השטח, הם אמרו: אמריקה היא פושעת! אבל כמו מנהיגי המאפיה באיטליה! הם היו מוגנים. מי שביצע פשע כלשהו, ​​די היה לצאת מהגבולות. כל חטאיו נסלחים! וזה היה כתוב על צוואר הפקידים. זהב ותכשיטים, עתיקות, דולרים וטומאים הגיעו מאמריקה ומקנדה. ואנשים בילו זמן עם אינפלציה וכסף כדי להתחרט על המהפכה.